משה עובד במוסך כ-10 שנים ופוטר. מעבידו
טוען כי פוטר משום שאיננו מרוצה מעבודתו.
טוען כי פוטר משום שאיננו מרוצה מעבודתו.
במהלך שנות עבודתו במוסך קיבל המערער
שכר נטו בשיעור קבוע.
שכר נטו בשיעור קבוע.
לטענת המוסך, סוכם בין הצדדים, כי שכרו
של משה יחושב על בסיס "נטו
של משה יחושב על בסיס "נטו
ולא על בסיס "ברוטו".
לאחר פיטורו קיבל משה הודעה מוקדמת ממעבידו.
לאחר כחודשיים מפיטוריו בדק משה את הכספים
המגיעים לו ומצא כי פיצוי פיטוריו חושבו
ממשכורת הנטו שלו ולא ממשכורת הברוטו
ממשכורת הנטו שלו ולא ממשכורת הברוטו
כפי שהיה צריך לחשב לו. ועל כן דרש ממעבידו
תוספת לפיצוי הפיטורים על סך 32,000 ש"ח.
האם משה אכן זכאי לאותה תוספת?
בית הדין לעבודה קיבל את תביעות של משה ואכן
המעביד חויב לשלם לו את תוספת הפיצויים על סך
32,000 ש"ח. עוד מצא בית הדין אשמה נוספת כלפי
המעביד שלא פתח למשה קרן פנסיה וזאת בהתאם להסכם
קיבוצי וצו הרחבה בענף המוסכים וחייב את המעביד
בעבור כל אותם השנים שלא שילם את הפנסיה למשה
להכניס לקופת תגמולים.
